<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף לא:</h2>
אכל תרומה במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו אם הייתה טהורה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ואם הייתה טמאה משלם דמי עצים אם ראויה להסקה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"י הל' ה'). בפרק כל שעה האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה בין טמאה בין טהורה פטור מן התשלומין ואפילו הפרישה כשהיא מצה והחמיצה פטור ואפילו דמי עצים אינו משלם שהרי אינה ראויה להסקה מפני שהיא אסורה בהנאה אין לה דמים (שם הל' ו').
<h2>דף לב:</h2>
מי שאכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש, אפילו י[ו]דע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לאו הרי זו שגגה ומשלם קרן וחומש, אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחר הסך דבר שדרכו לסוך שנאמר ולא יחללו את (שם) קדשי בני ישראל לרבות את הסך, ואחד האוכל תרומה טמאה ואחד האוכל תרומה טהורה בשגגה משלם קרן וחומש, כדתנן בפרק ששי דתרומות (מ"א), עוד שנינו שם (תוספתא פ"ו ה"ג, ופסחים ל"ב ב'), אינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית (רמב"ם תרומות פ"י הל' א'—ב'). התרומה ותרומת מעשר בין של דמאי בין של ודאי והחלה והביכורים כולן מצטרפין לכזית לחייב עליהם מיתה וחומש שכולן נקראו תרומה ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי כמו שאין חייבין חומש על מעשר שני שלו כמו שיתבאר (עשה קל"ו) אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עליה חומש יזלזלו בה (לשון הל' ד' שם) כדאיתא פרק הזהב (ב"מ נ"ה ב').
<h2>דף לג:</h2>
מסקינן בפרק כל שעה, פת תרומה שנטמאה משליכה לבית העצים עד שישרפנה, וכן השמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליקנו כדי שלא יהא בו תקלה לאחרים ויאכלוהו, [ו]חטין שנטמאו שולקן ומניחן בכלי מאוס כדי שלא יהיו ראויין לאכילה ואחר כך יסיק בהן תנור וכירים, ומשקין שאין ראוין להדלקה שנטמאו כגון היין קוברין אותו (רמב"ם תרומות פי"ב הל' י"ב).
<h2>דף לד.</h2>
גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר כדתני בתוספתא דטהרות (פ"א ה"ה), ומפרש רבינו ניסים גאון (הובא בר"ש תרומות פ"ט מ"ח ע"ש) על פי הירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) שהיא כחולין להתחייב עליהם בלקט שכחה ופיאה ומעשרות ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים אותם ועניי ישראל מוכרים את שלהם לכהנים בדמי תרומה, אלא שאסורים לזרים משמנה עשר דבר בפרק קמא דשבת (י"ז ב') שגזרו עליהן חכמים שיהו אסורין לזרים כתרומה משום תרומה טמאה שביד כהן שלא ישהה אותה אצלו כדי שיזרענה ותצא לחולין ונמצא בא [בה] לידי תקלה לפיכך מותר לאכול הגידולים בידים טמאות ומותרין לטבול יום כחולין, אבל גידולי גידולין חולין לכל דבר (ע"פ לשון רמב"ם תרומות פי"ב הל' כ"א—כ"ב ע"ש והל' כ"ז) כמו ששנינו במסכת תרומות בפרק ט' (מ"ד), אמרינן בפרק כל שעה (פסחים ל"ד א') הזורע תרומה טמאה אף על פי שהגידולין טהורין הרי הן אסורין באכילה, הואיל והתרומה שנזרעה אסור[ה] באכילה הייתה כבר נדחו (שם הל' כ"ג).
<h2>דף מד.</h2>
בפרק הערל (יבמות פ"ב א') תניא שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אילו לתוך אילו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה וא"ר יוחנן אף על פי שלא רבו חולין על התרומה במה דברים אמורים אליבא דרבנן שאומרים תרומה בזמן הזה מדבריהם (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ג הל' י"ד) כדאיתא בפרק אילו עוברין (פסחים מ"ד א') ובמסכת נזיר (ל"ז א') אבל אליבא דרבי יוסי דסדר עולם (יבמות פ"ב ב') עד שירבה חולין על התרומה, ואומר שם כי רבי יוחנן סובר כרבי יוסי.
<h2>דף עג.</h2>
כתב רבינו משה (תרומות פט"ו הל' כ"ב) כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואחר כך מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה וכן קבל מרבותיו, וכן ראה שנוהגין שמברכין אפילו בחלת חוץ לארץ שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם.
